גיא חזיון. זה ירושלים שהיתה מקום הנבואה ועם כי עמדה בהר קראה גיא לכנותה לרעה ולומר שהשפילום האויבים בחטאתיה ומהר נעשה גיא: מה לך איפוא. מה נעשה לך עתה אשר עלית על הגגות כי כן הדרך כשבא העיר במצור עולים על הגגות לראות כמה יש המון עם הצרים:
תשואות. עד הנה היית מלאה המיית אנשים: עיר הומיה. כפל הדבר במ״ש: קריה עליזה. כרך מלאה שמחה במרבית הממשלה והעושר: חלליך. עתה איך עלתה בך אשר חלליך לא חללי חרב המה כי ברעב מתו הקשה ממיתת חרב:
כל קציניך. צדקיהו ושריו אשר נדדו יחד וברחו הנה נאסרו מרובי הקשת כי כאשר ברחו דרך המערה הזמין הקב״ה צבי אחד רץ על המערה ממעל ורדפו אחריו רובי קשת וכשבאו לפתח המערה מצאו את צדקיהו ושריו יוצאים ותפשום ואסרום: כל נמצאיך. את כל הנמצאים כולם יחדו אסרו: מרחוק ברחו. אשר ברחו למרחוק מצאם האויב ואסרם:
שעו מני. חדלו ממני ואל תנחמוני: אמרר בבכי. אמרר לב השומעים במרבית הבכי: אל תאיצו. אל תדחקו לנחמני על העושק של בת עמי כי רב הוא להנחם עליו וכפל הדבר במ״ש כדרך המקונן:
כי יום וכו׳. לה׳ וכו׳ מוכן לה׳ להביא על ירושלים יום מהומה וכו׳: מקרקר קיר. האויב יהרוס קירות החומות: ושוע אל ההר. האויב יצעק עליו (לה׳) להר ציון וכבשוה:
ועילם. בני עילם שהוא ממדינת מדי באו גם המה לעזרת בבל ונשאו אשפתות מלאים חצים ובאו עם רכב המיוחד לאדם ועליו פרשים: וקיר. אנשי קיר גלו המגינים לקראת המלחמה:
מבחר עמקיך. העמקים המובחרים מלאו רכב מאנשי המלחמה: שת שתו. שמו פניהם לשערי ירושלים להלחם:
ויגל. האויב גלה את מסך יהודה כי היו סבורים שיהיו מסוככין מרעת האויב לפי שבית המקדש היה בנחלתם ובא האויב וגלה המסך ר״ל לא הועיל להם סכך המקדש: ותבט. אל מול יהודה יאמר כשראית אשר בא האויב הבטת אל הנשק אשר בבית יער הלבנון שנתן שם שלמה מגינים וצנות כמ״ש ויעש המלך שלמה מאתים צנה וכו׳ ושלש מאות מגינים וכו׳ ויתנם המלך בית יער הלבנון (מ״א י) ונתת עיניך בהם להלחם עמהם וכאומר הכינות עצמך למלחמה ולא לתשובה:
בקיעי עיר דוד ראיתם. שנתרבו בקיעות וסדקים בחומות ציון והיתה נוחה לכבוש משם: ותקבצו. ולזה קבצתם את המים המפוזרים להיות מוכן לגבל הטיט לבנות פרצות החומה: התחתונה. כי היא היתה סמוכה אל החומה:
ספרתם. לקחתם לפי הערך להרסם לחזק באבניהם את החומה:
ומקוה. עשיתם חריץ להקוות מים בין החומות הכפולות להיות נמשך למי הברכה הישנה להיות לחוזק להעיר מול האויב: ולא הבטתם. ר״ל הנה עשיתם הכנות אנושות אבל לא הבטתם אל ה׳ העושאה ותקנה עד הנה כי לא שאלתם עזר ממנו: ויוצרה. היוצר את ירושלים מזמן רחוק להיות למשכן לו אותו לא ראיתם לשוב אליו בתשובה:
ויקרא אד׳. ע״י הנביא קודם בוא הפורענות קרא ה׳ להזהיר להעם למען יספדו ויבכו ויקרחו קרחה לשוב מעונותיהם:
והנה ששון ושמחה. והם לא עשו כן כי הנה לפניהם היה ששון ושמחה: הרוג בקר. ששחטו בהמות ואכלו בשר ושתו יין ואמרו זה לזה דרך לעג נאכול ונשתה בעודנו חיים כי מחר נמות ביד האויב ואם לא עכשיו אימתי:
ונגלה באזני ה׳ צבאות. מאמר הנביא בשם ה׳ שאמר הנה דבריכם נגלה באזני אני ה׳ צבאות ותחסר מלת אני: אם יכופר. ר״ל לכן הריני נשבע אם העון הזה יכופר לכם בגלות כי אם עד תמותון בחרב:
אל הסוכן. אל הממונה על האוצר וחזר ופירש אל שבנא אשר הוא פקיד על בית המלך:
מה לך פה. כאלו אמר ואמרת אליו מה לך פה וכו׳ ולפי שחשב למסור את ירושלים ביד סנחריב אמר לו מה לך חלק בהעיר הזאת למסרה ביד סנחריב: ומי לך פה. ר״ל וכי יש לך פה משפחה מחשובי העיר לעשות בה דבר כזה: כי חצבת לך פה קבר. ר״ל אשר תדמה בנפשך לחצוב לך פה קבר כאלו פה תמות ופה תקבר כאחד מחשובי העיר אשר בעבור כן נשאך לבך לדבר כזה: חצבי מרום קברו. אתה כמי שחוצב קברו במקום גבוה שלא יפחד שיורידוהו משם וכמי שחוקק בסלע מקום שכנו שהוא לו למשגב ר״ל סבור אתה שתהיה לעולם בעיר הזאת בהשררה שאתה בה היום ולא יורידך מי ממנה ולזה מלאה לבך להסגיר העיר ביד סנחריב:
הנה ה׳ מטלטלך. ר״ל לא כן יהיה כמו שחשבת כי ה׳ יטלטל ויגלה אותך מכאן: טלטלה גבר. טלטול גדול וחזק: ועוטך עטה. יפריחך כעוף בגלות:
צנוף יצנפך צנפה. ר״ל תהיה מסובב באויבים ומציקים כמצנפת המסבבת את הראש מסביב: כדור אל ארץ רחבת ידים. תהיה מושלך בגולה למרחוק ככדור המושלך אל ארץ רחבת ידים ר״ל במקום שלא ימצא דבר המעכבו שאז מתגלגל והולך למרחוק: שמה תמות. במקום שתגלה תמות ולא פה כמה שחשבת: ושמה מרכבות כבודך קלון בית אדניך. במקום שתהיה מטולטל תרכב במרכבת שתחשוב אותה לנפשך כבוד גדול ואם היית רוכב בה בבית אדניך ר״ל בעוד היותך אדון היה לך בה קלון רצה לומר מה שיהיה נחשב לך בגולה לכבוד היה נחשב לך במקומך לקלון:
והדפתיך. אמר במקום האל אהדוף אותך מן המצב שלך ר״ל לא תהיה עוד בממשלה אשר אתה עתה בה: וממעמדך יהרסך. זה מאמר הנביא לומר שהאל יהרוס אותו ממעמדו והוא כפל ענין במ״ש:
וקראתי וכו׳. להיות פקיד וממונה במקומך:
והלבשתיו כתנתך. הוא דרך משל לפי שהכתונת הוא מלבוש הוד ותפארת לגדולה ר״ל אלבישו בהוד הגדולה שיש לך עתה: ואבנטך אחזקנו. אחזק אותו בחגורת אבנטך להיות חזק ומזורז כמוך עתה: וממשלתך וכו׳. מפרש המשל לתוםפת ביאור: והיה לאב. ולא כמו אתה שרצית למסור העיר ביד האויב:
מפתח בית דוד. ר״ל הוא יסבול טורח צורך בית המלכות: ופתח. כשיפתח שערי הבית אין מי יסגור וכו׳ ר״ל הכל יהא נעשה על ידו:
ותקעתיו יתד במקום נאמן. ר״ל לא יהיה נעתק ממשלתו כיתד התקועה במקום חזק ומתקיים: והיה לכסא כבוד וכו׳. ר״ל כל משפחת בית אביו יתכבדו בו:
תלו עליו. לפי שהמשילו ליתד אמר ותלו עליו לשון הנופל ביתד ור״ל כולם יהיו סמוכים עליו: כל כבוד וכו׳. כבוד בית אביו יהיה סמוך עליו ונשען בו: הצאצאים והצפיעות. הבנים והבנות: כלי הקטן. כלי התשמיש הקטן במין ולפי שהמשילו ליתד אמר לשון הנופל ביתד שתולין בו כלים הגדולים עם הקטנים ור״ל אף הקטנים יהיו מתכבדים ומתפארים בו כי תהיה גדולתו מפורסמת מאד: מכלי האגנות. בין כלי אגנות בין כל מין כלי נבלים ור״ל כולם יתכבדו בו איש לא נעדר:
תמוש היתד. ר״ל שבנא שחשב להיות קבוע בממשלתו כיתד התקועה במקום המתקיים הנה ביום ההוא תסור ממשלתו: ונגדעה. תהיה נכרתה ממקומה ותפול לארץ ר״ל תבוטל הממשלה ותושפל מעלתה: ונכרת המשא. בנפול היתד ישבר ויוכרת משא הכלים התלוים בה ור״ל במפלת שבנא תושפל משפחתו ואנשיו המתכבדים בו ונשענים עליו: כי ה׳ דבר. ובידו לקיים:
